\n'); }
בין נביא לבלעם הרשעהרב חיים סבתו בלעם הוא דמות משונה במקרא.. מצד אחד הצמידו רבותינו לבלעם את הכינוי 'רשע', אך מצד שני מעניקה לו התורה בימת ביטוי נכבדה, עד כי יש מאִמרותיו שהן בעלות משמעות חשובה, 'דרך כוכב מיעקב - היינו מלכא משיחא' (איכה רבה ב), ויש שנכנסו לסידור התפילה, 'מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל'.
בין נביא לבלעם הרשעהרב חיים סבתו
בלעם הוא דמות משונה במקרא.. מצד אחד הצמידו רבותינו לבלעם את הכינוי 'רשע', אך מצד שני מעניקה לו התורה בימת ביטוי נכבדה, עד כי יש מאִמרותיו שהן בעלות משמעות חשובה, 'דרך כוכב מיעקב - היינו מלכא משיחא' (איכה רבה ב), ויש שנכנסו לסידור התפילה, 'מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל'.
לשיעור המלא>>
תורה ומדעהרב פרופ' יהודה לוי
היחס בין לימוד תורה ועושרהרב הרב יצחק שילת
רעיונות על התפילה: ברכת גבורותהרב יונתן רוזנצוויג
האתר בגרסת פיתוח Beta
Beta
שיעורים בנושא:אמונה
פרשת חוקת
ליום העיון בנושא:החופש הגדול
להקדשת השיעורטלפנו:050-2000298
דין מפרק הוא דין בעייתי מפני הסתירה הקיימת בגמרות לגביו. מגמ' אחת עולה שמפרק הוא תולדה של דישה, גמ' שניה אומרת שחיוב דישה הוא בגידולי קרקע בלבד וגמ' שלישית אומרת שחולב חייב משום מפרק. הראשונים מקשים כיצד יכול להיות שחולב חייב משום מפרק והרי חלב אינו גידולי קרקע.
הגמ' אומרת שמחלוקת רבנן ורבי יהודה אם פוצע חלזון חייב גם על דישה נובעת ממחלוקת בגדר מלאכת דישה. רבנן סוברים שדישה היא בגידולי קרקע בלבד, ולכן פוצע חלזון אינו חייב משום דישה, ורבי יהודה סובר שדישה אינה בגידולי קרקע בלבד, ולכן פוצע חלזון חייב משום דישה.
יתכן שהמעבר המשמעותי ביותר שניצב לפני הרב בכניסה לעבודת הרבנות הוא ההתפכחות מחלומותיו. לחלומות אלו סיבות רבות. אחת המרכזיות שבהן היא הפער בין בית גידולו הרוחני לבין השליחות הרבנית בפועל. ישנו פער בין החיים בישיבה ומערכות היחסים בין רבני הישיבה לבין צאן מרעיתם- התלמידים, לבין מערכת היחסים בין רב לקהילתו. ניתן להצביע על שינויים רבים ונעיר רק על חלק מהם:
נקודת המוצא בישיבה היא הנכונות העקרונית, וכמעט הבלתי מותנית, לכפיפות של התלמידים לפני רבותיהם. התלמידים באים לשתות בצמא את דברי הרב. נקודת המוצא היא שהתלמידים מבקשים ללמוד, להבין ולחתור ליישום של האמירות החינוכיות, הרוחניות וההלכתיות.
לטור המלא>>
בידיעה עיונית, האדם מכיר את המציאות הקבועה והכללית, לפי עקרונותיה והאמיתות העומדות ביסודה, ובידיעה מעשית, האדם מכיר את המציאות במימד הפונקציונאלי שלה - דהיינו, הוא מכיר כיצד להשתמש בה.
הבדל רב מצוי בין שתי ידיעות אלו. בידיעה עיונית מטרת הידיעה היא הידיעה עצמה, דהיינו הכרת האמת בטהרתה היא העומדת בתכלית הידיעה. לפיכך, אמת זו תצטייר בחוקים קבועים וכלליים. לעומת זאת בידיעה מעשית אין הכרת האמת עומדת בתכלית הידיעה. המעשה הנכון והמקובל - בין אם זו מלאכה ובין אם זו הנהגה חברתית - הוא זה העומד בתכלית הידיעה. בעשיית מלאכה, האדם צריך לדעת כיצד לפעול עם חומרים ותנאי עבודה מסוימים, ובתחום המוסר, על האדם לדעת כיצד להתנהג במקרים חברתיים מסוימים. בכל אלו, התכלית נעוצה במעשה הרצוי ולא בידיעה כשלעצמה.
למאמר המלא>>
לרשימת הספרים המלאה