(כא) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח: (כב) וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר: (כג) וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף:                                                                            
חז"ל (מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דפסחא פרשה יא) ראו את הביטוי "וְרָאָה אֶת הַדָּם" כביטוי בעייתי, שהרי "הכל גלוי וידוע לפניו", וציון הראייה המיוחד ביחס לדם הוא מיותר לחלוטין. לכן ראו בביטוי זה ציון לראייה מיוחדת שראה הקב"ה בעוברו לנגוף את מצרים ולא סתם ראייה "פשוטה" של דם על המשקוף ועל שתי המזוזות, וראייה מיוחדת זו שראה הקב"ה היא שגרמה לפסיחה על הפתח...